תופעת הודאות השווא היא תופעת מרתקת שהעסיקה את מערכות המשפט השונות בעולם במשך אלפי שנים. בכל תקופה חכמי המשפט מתמודדים איתה בצורה אחרת. לדוגמה, בתקופת ימי הביניים האינקוויזיציה הקתולית האמינה שחקירה בעינויים לא תביא להודאת שווא כל עוד העינויים לא גורמים לשפיכת דם (תופתעו לגלות אילו עינויים אכזריים אפשר לעשות בלי לשפוך ולו טיפת דם אחת). לקח מאות שנים כדי להפנים שגם עינויים בלי דם יכולים לגרום להודאות שווא.
לאחר ניסיון רב שנים של מערכות המשפט מרחבי הגלובוס, אנחנו יודעים כיום שהודאות שווא לא נגרמות רק כתוצאה מאלימות פיזית בחדר החקירות, להודאות שווא גורמים רבים ומגוונים. בסדרת מאמרים זו בנושא "הודאות שווא" אחלק את סוגי הודאות השווא לשלושה סוגים: הנובעים מהאדם עצמו, הנובעים מהמערכת הרשמית והנובעים מגורמים שאינם המערכת הרשמית. כפי שנראה לא תמיד המודה בעצמו מודע לכך שמדובר בהודאת שווא, לפעמים המודה השתכנע והפנים את הגרסה המפלילה עד כדי כך שהוא בעצמו חושב שהיא אמת, נתייחס גם למקרים הללו ולגורמים שלהם.
במאמר הראשון אסקור את תופעת ההודאות ככלל בעולם המשפט.
במאמר השני אסקור את הודאות השווא הנובעות מהאדם עצמו ללא תלות בגורמים חיצוניים.
במאמר השלישי אסקור את הודאות השווא הנובעות מהמערכת הרשמית(משטרה, פרקליטות, בתי משפט).
במאמר הרביעי אסקור את הודאות השווא הנובעות מגורמים חיצוניים שאינם המערכת הרשמית.
במאמר החמישי אסקור בקצרה את ההתמודדות עם הודאות שווא בשיטות משפט שונות מהעבר ומההווה.
המאמר השישי והאחרון יעסוק בנושא הודאות בתורה ואף יציע דרכי התמודדות מעשיים.
אני מקווה שתהנו!
