מחיקת רישום משטרתי – מדריך משפטי – חלק שני

במאמר הקודם סקרתי את המרשם המשטרתי. הסברתי מה הוא מכיל ובמה הוא שונה מהמרשם הפלילי. התייחסתי בקצרה לסטטיסטיקות על כמות האזרחים בעלי רישום משטרתי. סקרתי את הגופים שיש להם גישה למרשם המשטרתי וכפועל יוצא מכך מהן ההשפעות של רישום משטרתי על אדם. כחלק מאותה סקירה הרחבתי מעט על ההבדל בין תיק שנסגר בעילת העדר אשמה לתיק שנסגר בעילת חוסר ראיות.

במאמר זה אתמקד במחיקת הרישום המשטרתי ובכך נשלים את נושא הרישום המשטרתי. במאמרים הבאים נסקור את נושא הרישום הפלילי וכיצד אפשר למחוק אותו.

איך מבצעים מחיקת רישום משטרתי?

שתי הדרכים המרכזיות למחיקת רישום משטרתי הן: שינוי עילת הסגירה ובקשה למחיקת הרישום. כל אחת מהן מעוגנת בחוקים אחרים ויש לה קריטריונים שונים ופרוצדורה שונה. באופן כללי ניתן לומר ששינוי עילת הסגירה היא הדרך המועדפת כאשר הראיות בתיק חלשות. היתרון המרכזי בדרך זו הוא שההשפעה של חומרת סעיף החשד היא מינורית יותר. באופן כללי ניתן לומר שבקשת המחיקה היא הדרך המועדפת כאשר סעיף החשד הוא עבירה קלה יחסית ועבר זמן רב. היתרון המרכזי בדרך זו הוא שניתן לקבל מחיקה גם אם הראיות בתיק הן חזקות.

	שינוי עילת הסיגרה	ביטול רישום
זמן המתנה מינימאלי	אין	7-3 שנים (תלוי בסוג העברה ובגיל החשוד)
תלוי באיכות הראיות	כן	לא
תלוי בחומרת העברה	לא	כן

שינוי עילת סגירה

"החשוד יהיה רשאי לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה"

החוק לא מקנה אפשרות ערעור על החלטת התובע. אולם, למעשה, יש נוהג בפרקליטות לאפשר הגשת ערר על ההחלטה בתנאים מסוימים כפי שיפורט בהמשך. אם גם הערר לא יתקבל, ישנה אפשרות פרוצדורלית של הגשת עתירה מנהלית. אולם, כפי שיפורט בהמשך הסיכויים של עתירה מנהלית במקרה כזה נמוכים מאוד.

שלב א – עיון בחומרי החקירה

כאשר המשטרה מחליטה לסגור תיק חקירה היא לא שולחת את חומרי החקירה לחשוד.

על מנת שיהיה אפשר לחלוק על עילת הסגירה, צריך קודם לעיין בחומרי החקירה. השלב הזה אמנם אינו מחייב, ואפשר באופן עקרוני להגיש בקשה לשינוי עילת סגירה גם בלי לעיין בחומרי החקירה, אולם בקשה כזו לא תהיה רצינית והסיכוי שתידחה הוא גבוה.

הזכות לעיין בחומרי חקירה לצורך הגשת בקשה לשינוי עילת סגירה עוגנה בפסיקת בג"ץ אברהם פריד[^2] (לא קשור לזמר, במקרה אותו שם), שם נקבע ברוב דעות שזכות העיון נגזרת מהזכות לשם טוב וכי נקודת המוצא היא שעל המשטרה לאפשר לחשוד לעיין בתיק החקירה נגדו. אמנם נקבע כי אפשר להגביל זכות זו אבל רק במקרה שזכות העיון עלולה לפגוע, בדרגת הסתברות גבוהה, באינטרס ציבורי חשוב.

אופן הבקשה מעוגן בהנחיה 14.8 להנחיות פרקליט המדינה. צריך להכין בקשה מנומקת ולהגיש למשטרה. המשטרה עובדת מאוד לאט בבקשות מהסוג הזה, לפעמים לוקח חודשים עד שהמשטרה מאתרת את התיק ומאשרת לבוא לתחנה לצלם את החומר. למרות שמדובר בפרוצדורה ארוכה ומתישה, בסוף מקבלים. באופן אישי לא קרה לי שלא הצלחתי לקבל את החומרים.

לאחרונה משרד המשפטים פתח ממשק אינטרנטי לבקשות צילום חומרי חקירה בתיקים שטופלו בפרקליטות. הממשק עדיין בהרצה ולא עובד בצורה חלקה (למשל מדיה דיגיטלית לא עוברת דרך הממשק החדש וצריך לאסוף אותה בשיטה הישנה). יש ציפיות גבוהות מהמערכת החדשה ונצטרך לבחון אותה לאורך זמן. להלן תמונה מתוך הממשק החדש של משרד המשפטים:

שלב 2- הכנת בקשה מנומקת

לאחר שבחנו את הראיות בתיק, מכינים בקשה מנומקת לשינוי עילת סגירה. הבקשה צריכה להתייחס לחומרי הראיות, להנחיות פרקליט המדינה ולפסיקה הרלוונטית בתחום. הכנת הבקשה היא למעשה ליבו של ההליך, ההכנה דורשת לא רק היכרות טובה עם הנחיות פרקליט המדינה אלא גם לימוד עמוק של חומר הראיות והרבה חשיבה יצירתית כיצד לחבר בין חומר הראיות להנחיות פרקליט המדינה.

הנחיות פרקליט המדינה קובעות באופן כללי שצריך "לשכנע" את הפרקליט שהסיכויים שהחשוד ביצע את העבירה הם נמוכים. ככלי עזר ההנחיה מציעה ליצור סולם דמיוני מ-0 עד 10, כאשר 0 מציין זיכוי מוחלט ללא כל ספק ו-10 מציין אשמה מוחלטת ללא כל ספק. ההנחיה מציינת כי יש לסגור בעילת העדר אשמה מציון 2 ומטה.

בעת הערכת הסבירות שהחשוד ביצע את העבירה, הנחיית פרקליט המדינה לא קובעת רשימה סגורה של פרמטרים אך נותנת "גורמים מרכזיים" שאמורים להשפיע על ההחלטה. ראשית, יש לבחון את אמינות העדויות העיקריות וראיות תומכות נוספות המחזקות את החשד. כמו כן, יש להתחשב ולתת משקל (שלילי) למידע מודיעיני ולראיות שאינן קבילות בבית המשפט, כגון עדויות של קרובי משפחה. ניתן גם לייחס חשיבות לתוצאות בדיקת פוליגרף שנערכה באופן מפוקח ומבוקר מטעם המשטרה.

ככלל, הרשעות קודמות או תיקים סגורים לא אמורים להשפיע על החלטת עילת הסגירה, למעט במקרים יוצאי דופן (שלמעשה הם לא כל כך יוצאי דופן), כמו הרשעות קודמות בעבירות דומות.

סעיף 19 מציע אפשרות מעניינת הפותחת פתח גדול לבקשות לשינוי עילת סגירה, בייחוד כשמגיש הבקשה ניחן בחוש יצירתי וחשיבה מקורית. הסעיף מתייחס למקרים בהם המשטרה לא מיצתה את החקירה:

"אף אם הראיות שנאספו מובילות לכאורה למסקנה שיש לסגור את התיק מחוסר ראיות ולא מהעדר אשמה, יש לשקול את האפשרות לסגור את התיק בכל זאת בעילה של העדר אשמה, אם קיימת היתכנות שאם החקירה הייתה ממוצה, היה הדבר מוביל לסגירת התיק מהעדר אשמה".

כלומר, אפילו אם משאר הראיות היה עולה שיש לסגור את התיק בעילת "חוסר ראיות", עצם העובדה כי לא בוצעו פעולות חקירה שהיו יכולות להיטיב עם החשוד מובילה לכך שיש לסגור את התיק בעילת העדר אשמה. המבחן לכך הוא האם אותן פעולות שלא בוצעו היו יכולות להביא לוודאות בדבר חפותו של החשוד.

הדוגמה הקלאסית היא שהחשוד טוען טענת אליבי (באותו הזמן הייתי במקום אחר) והמשטרה סגרה את התיק בלי לבדוק את הטענה, לא בדקה את מצלמות האבטחה ולא תשאלה את העדים שהיו לטענת החשוד יחד איתו במקום אחר.

חשיבה יצירתית ו"מחוץ לקופסה" יכולה להביא לשימוש פורה בסעיף זה, בייחוד במקרים של "מילה מול מילה". באחד המקרים בהם טיפלתי, זוג דתי מיישוב קהילתי דתי התגרשו והאישה (בעצת עורכת הדין שלה) הגישה תלונת שווא נגד בעלה וטענה כי בעלה היה מרביץ לה בקביעות עד שכל הגוף שלה היה מכוסה סימנים כחולים וחבלות באופן קבוע. החוקרים התרשמו שמדובר בתלונת שווא במסגרת הליך גירושין וסגרו את התיק בעילת חוסר ראיות בלי יותר מדי חקירה. הבעל ביקש ממני לדאוג לשינוי עילת סגירה. כתבתי בקשה ארוכה ומנומקת עם הרבה הפניות הן לחומר הראיות והן לנהלים, החקיקה והפסיקה. זו אחת הפסקאות שכתבתי באותה בקשה:

"11. כידוע, נשים דתיות טובלות במקווה פעם בחודש. כחלק אינטגרלי מהטבילה הבלנית צריכה לצפות בטובלת ללא בגדים (לפעמים אף לפני הטבילה כדי לבדוק אם אין חציצה, אך לכל הפחות בזמן הטבילה עצמה). אין ספק שאישה שכל גופה מכוסה בסימנים כחולים וחבלות הוא מחזה מיוחד שלא שוכחים במהירות. ניתן היה להזמין את הבלנית של היישוב **** להעיד האם כשראתה את המתלוננת טובלת חודש בחודשו ראתה סימני חבלה המכסים את כל גופה. אם הבלנית הייתה אומרת שמעולם לא ראתה סימני חבלה ושאם הייתה רואה סימני חבלה הייתה בוודאי מדווחת על כך לוועדת המוגנות היישובית, אזי היה מתברר כי המתלוננת לא אמרה אמת ואז התיק בוודאי היה נסגר בעילת העדר אשמה. אולם לא בוצעה כל פנייה לא לבלנית ולא לוועדת מוגנות, על כן המקרה עונה להגדרת 'אי מיצוי החקירה'."

כמובן שטענה זו לא הייתה הטענה היחידה ואפילו לא טענה מרכזית באותה בקשה. אך דוגמה זו ממחישה כיצד אפשר ביצירתיות לחבר בין מה שיש בחומרי החקירה (או במקרה שלנו, מה שאין בחומרי החקירה) להנחיות פרקליט המדינה.

בסופו של דבר הבקשה התקבלה ועילת סגירת התיק שונתה ל"העדר אשמה".

שלב 3 – הגשת הבקשה ודחיפת הטיפול

את הבקשה צריך להגיש לגורם שהודיע על סגירת התיק. כמו בבקשה לקבל חומרי חקירה, יש הרבה עבודה מתישה מול הבירוקרטיה. לשלוח בפקס, להתקשר לוודא שקיבלו, יש תחנות משטרה שלא עונות אף פעם וגם כשמשאירים ביומן הודעה ובקשה שהחוקר יחזור אליך אף אחד לא חוזר ואז צריך להגיע פיזית כדי לשאול האם קיבלו ואיך מתקדם ואז לחזור אחרי שבועיים ולשאול שוב מה התקדם וכך שוב ושוב עד שמקבלים החלטה. ההליך הזה יכול לקחת כמה חודשים טובים, צריך להיעזר בסבלנות ואורך רוח.

לאחרונה המשטרה פתחה הליך הגשה מקוון. ההליך נמצא עדיין בתהליכי השקה, להתרשמותי מדובר בממשק מסורבל ולא נוח, אבל יכול להיות שישתפר בהמשך.

שלב 4 – אופציונלי – הגשת ערר

אם הגוף שסגר את התיק השתכנע לשנות את עילת הסגירה, החשוד (באמצעות עורך הדין) יקבל הודעה על כך שהוחלט לשנות את עילת הסגירה.

אם הוחלט שלא לשנות את עילת הסגירה, מבחינת החוק היבש אין הליך של ערר. אולם, יש נוהג במשטרה ובפרקליטות לאפשר הגשת ערר על ההחלטה תוך 60 ימים[^3]. הערר נדון במחלקת העררים בפרקליטות המדינה אבל אי אפשר להגיש אליהם את הערר ישירות. צריך לשלוח את הערר לגוף הסוגר והגוף הסוגר יעביר אותו למחלקת העררים יחד עם ההתייחסות שלו.

במחלקת העררים בוחנים את התיק, כותבים חוות דעת ומעבירים לגורם מכריע. הגורם המכריע תלוי בגורם הסוגר. אם הגורם הסוגר הוא במשטרה, אז הגורם המכריע יהיה קצין משטרה בכיר. אם הגורם הסוגר הוא בפרקליטות או במח"ש אז הגורם המכריע יהיה המשנה לפרקליט המדינה.

כעיקרון אם הערר לא התקבל אפשר להגיש עתירה מנהלית אך הסיכויים לכך הם נמוכים מאוד, כמעט אפסיים.

מה הסיכוי לשנות עילת סגירה?

כמובן שכל תיק הוא עולם ומלואו, הכל תלוי בראיות, בגורם הסוגר ובאיכות הבקשה המוגשת. כאמור, בקשה לשינוי עילת סגירה מוגשת לגוף הסוגר, הגוף הסוגר יכול להיות או במשטרה או בפרקליטות. המשטרה והפרקליטות לא מפרסמים נתונים על שינויי עילות סגירה בהליך של בקשה, כך שאין סטטיסטיקות מסודרות בנושא. מהניסיון שלי, אחוזי ההצלחה בהליך של בקשה קצת יותר גבוהים מאשר בהליך של עררים, אם כי, בהליך של בקשה יש את התופעה של דחייה בלי אפילו לקרוא את הבקשה עד הסוף, תופעה שפחות קיימת בהליך של ערר.

לעניין אחוזי ההצלחה בעררים יש קצת יותר נתונים. המשטרה לא מפרסמת לציבור בכל שנה את הנתונים בדבר אחוזי קבלת בקשות לשינוי עילת סגירה שבתחום אחריותה. אבל מבקר המדינה קיבל את הנתונים הבאים:

מהנתונים שמפרסמת פרקליטות המדינה בדוחות השנתיים שלה עולה כי למרות המספרים הנמוכים, יש שיפור משמעותי עם השנים. בשנת 2018 רק 6.8% מהבקשות לשינוי עילת סגירה התקבלו. בשנת 2020 כבר 24% מהבקשות לשינוי עילת סגירה התקבלו. המגמה המשיכה ובשנת 2022 הגיעו לכך ש-39% מהבקשות לשינוי עילת סגירה התקבלו. להלן גרף מתוך הדו"ח השנתי של פרקליטות המדינה לשנת 2022:

בקשת ביטול רישום

ישנם שני מסלולים לביטול רישום משטרתי: מסלול אוטומטי ומסלול התלוי בשיקול דעת המשטרה בהתאם לבקשת החשוד.

המסלול האוטומטי

ביטול אוטומטי מותנה בשני תנאים, דרגת חומרת העבירה[^4] והזמן שעבר (לעניין זה יש הבדל בין חשוד קטין לחשוד בגיר). התנאי הקבוע לכולם הוא שאין מדובר בעבירת פשע[^5]. לעניין הזמן שעבר סעיף 33 (ג) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019 קובע את המועדים הבאים:

"פרט רישום משטרתי שעניינו תיק סגור, בעבירה שאינה פשע, יבוטל בתום שבע שנים מיום האירוע, ולעניין קטינים בתום חמש שנים מיום האירוע"

אולם המועד וחומרת העבירה אינם סוף פסוק. השר אבי דיכטר כשהיה שר לביטחון פנים התקין תקנות המאפשרות לראש אח"ם (או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה שהוא הסמיך לכך) לא למחוק את הרישום באופן אוטומטי אם יש עוד פרטי רישום (אפילו פרטים שנמחקו, אם נמחקו בשנים האחרונות), או אם מדובר בעבירה מתוך רשימה ארוכה של עבירות המצוינות בסעיפים 7(3)(א)-(יד) לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), תשס"ט-2009.

מסלול הבקשה

ראש אח"ם או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה שהוא הסמיך רשאי לבטל רישום מרישומי משטרה של אדם על פי אמות המידה המפורטות בסעיפים 5-3 לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), תשס"ט-2009. התקנות קובעות תנאי סף ומבחנים לשיקול דעת.

תנאי סף

תנאי הסף הוא פרק זמן מינימלי המחושב לפי דרגת חומרת העבירה וגיל החשוד בהתאם לטבלה הבאה:

גיל החשוד/סוג העברה	עברות חטא ועוון	עברות פשע
חשוד קטין	3	5
חשוד בגיר	5	7

לעניין שיקול הדעת תקנה 5 קובעת 6 מבחני עזר שיש לשקול לעניין החלטה לביטול רישום.

שיקול ראשון – סעיף העבירה

השיקול הראשון מתייחס לחומרת סעיף העבירה המיוחסת לחשוד. עבירות חמורות יותר נוטות להותיר רישומים לתקופות ארוכות יותר, בעוד שעבירות קלות עשויות להוביל לביטול רישום מהיר יותר.

שיקול שני – חומרת הפגיעה באדם

השיקול השני נוגע לחומרת הפגיעה הנטענת באדם. אם העבירה המיוחסת כוללת פגיעה משמעותית באדם אחר, ייתכן שהרישום יישמר לזמן ארוך יותר. חשוב לציין כי אין תמיד קשר בין חומרת העבירה לחומרת הפגיעה הנטענת באדם. לדוגמה, תלמיד שמסנוור עם מראה את המורה כדי שלא יוכל להשגיח טוב שהתלמידים לא מעתיקים בבחינה עובר על עבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(ד) לחוק העונשין, עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא עד 5 שנות מאסר. לעומת זאת תלמיד שיתקוף את חברו, יגרום לו חבלה של ממש וגם יעשה לו טראומה נפשית בעקבות התקיפה והחבלה יעבור רק על עבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא עד 3 שנות מאסר. למרות שסיווג חומרת העבירה מסווג את סנוור המורה כעבירה חמורה יותר, הפגיעה באדם במקרה החבלה היא חמורה יותר.

שיקול שלישי – היקף הפגיעה ברכוש

השיקול השלישי הוא היקף הפגיעה המיוחסת ברכוש. בשיקול זה נבחן היקף הפגיעה ברכוש, כולל סוג הרכוש, ערכו והאם מדובר ברכוש פרטי או ציבורי. נזק לרכוש ציבורי או רכוש בעל ערך רב עשוי להוביל לשמירת רישום למשך זמן ארוך יותר. לדוגמה, גרימת נזק לרכוש ציבורי כמו פסל או מתקן עירוני תיחשב חמורה יותר מנזק לרכוש פרטי בעל ערך נמוך.

שיקול רביעי – רישומים נוספים

השיקול הרביעי מתייחס לקיומם של רישומים נוספים על שמו של האדם, תכיפותם ונסיבותיהם. אדם עם ריבוי רישומים משטרתיים בעברו עשוי להתמודד עם קשיים גדולים יותר בביטול רישום נוסף, במיוחד אם הרישומים מצביעים על דפוס עברייני מתמשך.

שיקול חמישי – ביטולים קודמים

השיקול החמישי מתייחס לביטולים קודמים של רישומים משטרתיים. אם האדם כבר נהנה מביטול רישומים בעבר, הדבר עשוי להקשות על מחיקות עתידיות.

שיקול שישי – נסיבות האישיות

השיקול השישי והאחרון נוגע לנסיבות האישיות של האדם שהרישום נוגע לו. נסיבות כמו גיל, מצב בריאותי, מצב משפחתי ומצב כלכלי עשויות להשפיע על ההחלטה.

חשוב לציין כי אין זה מספיק לטעון לעניין השיקולים, סעיף 3 לתקנות מורה כי הבקשה צריכה להיות מגובה במסמכים. המסמכים רלוונטיים בעיקר לעניין השיקול השישי, שכן מדובר במידע שאינו ידוע למשטרה וחשוב להביא הוכחות למצב האישי המיוחד בו נמצא החשוד שמבקש לבטל את הרישום. על כן חשוב להתייחס להגשת הבקשה במלוא הרצינות, לנסח אותה בקפידה ולצרף לה מסמכים וראיות.

ערר על החלטת הקצין

אם הקצין החליט לבטל את פרט הרישום, החשוד (באמצעות עורך הדין) יקבל מכתב על כך שהוחלט לבטל את פרט הרישום.

אם הקצין החליט שלא לבטל את פרט הרישום, מבחינת החוק היבש אין הליך של ערר. אולם, יש נוהג במשטרה לאפשר הגשת ערר. ניתן להגיש ערר על ההחלטה בדרך של פנייה חדשה לקצין שדחה את הבקשה והוא יעביר את הערר להחלטתו של ראש האגף לחקירות ולמודיעין במשטרת ישראל.

סיכויי הצלחה

לבקשת מבקר המדינה משטרת ישראל חשפה את הנתונים על ביטול פרטי רישום.

נתוני משטרת ישראל לשנים 2019-2020 מספקים תובנות חשובות לגבי סיכויי ההצלחה בהליכי ביטול רישום משטרתי. בעוד שהרוב המוחלט של ביטולי רישום מתרחש באופן אוטומטי, הסיכויים להצלחה בבקשה יזומה הם מורכבים יותר. כשני שלישים מהבקשות נדחות על הסף, אך למי שעובר משוכה זו, הסיכויים לביטול הרישום משתפרים משמעותית. בשנת 2020, מחצית מהבקשות שעמדו בתנאי הסף אושרו. עם זאת, הליך הערר מציג סיכויי הצלחה נמוכים יותר, עם פחות מ-15% של עררים שהתקבלו. נתונים אלו מדגישים את חשיבות ההכנה היסודית של הבקשה הראשונית לביטול רישום, שכן היא מהווה את ההזדמנות המשמעותית ביותר להצלחה בהליך.

סיכום

במאמר זה סקרתי את שתי הדרכים למחיקת רישום משטרתי: שינוי עילת הסגירה וביטול הרישום. לכל דרך יש את הפרוצדורה שלה, את היתרונות והחסרונות. מומלץ להיוועץ בעורך דין המנוסה בהליכים אלו על מנת לבחור את המסלול המתאים.

[^1]: על כך כתב מבקר המדינה בדוח הביקורת מחודש מאי 2022 "בנציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה התקבלו תלונות שנמצאו מוצדקות על כך שמתלוננים לא קיבלו הודעת סגירה בעניינם. אף בבקרות שערכה המשטרה בשנים 2018 – 2019 עלה כי לגבי 30% עד 40% מהתיקים שנסגרו לא נשלחה למתלונן או לחשוד הודעה על סגירת התיק."

[^2]: בג"ץ 10271/02 **אברהם פריד נ' משטרת ישראל מחוז ירושלים** (נבו, 30.07.06).

[^3]: נוהל אח"ם מס' 300.05.271 "הטיפול בבקשת חשוד לשינוי עילת הסגירה של תיק החקירה". בבג"ץ 7256/95 **פנחס פישלר נ' מפכ"ל המשטרה** פ"ד נ(5)1 (1996): ציינה הפרקליטות בהודעתה לבית המשפט כי "כל אזרח המעוניין להשיג על כך שהתיק נגדו נגנז מ'חוסר ראיות' או מ'חוסר עניין לציבור'. והמבקש לשנות את עילת הגניזה ל'חוסר אשמה', רשאי לפנות לגורם שסגר את התיק ולבקשו לעשות כן. במקרה שבו נדחית בקשת האזרח, רשאי הוא לערער על החלטת הדחייה בפני הגורם הממונה על הגורם שסגר את התיק".

[^4]: העבירות מחולקות לשלוש דרגות חומרה: חטא (קל), עוון (בינוני), פשע (חמור).

[^5]: עבירת פשע מוגדרת כעבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא 3 שנות מאסר ומעלה.