רישום פלילי ומשטרתי — מדריך משפטי, חלק ראשון

מאת עו"ד רוני מרטן · עודכן לאחרונה: יולי 2026

מה זה תיק פלילי?

תיק פלילי הוא כינוי כולל לשני מרשמים המתנהלים במשטרת ישראל על פי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019: המרשם הפלילי (סעיפים 26-8) והמרשם המשטרתי (סעיפים 33-27). בשפה המדוברת שני המרשמים יחד נקראים לעיתים "רישום פלילי".

המרשם הפלילי כולל בעיקר רישומים של עבירות לאחר שבית המשפט קבע שנעברו (גם אם לא הייתה הרשעה). המרשם המשטרתי כולל בעיקר תיקים שנסגרו ללא כל הכרעה שיפוטית, כמו תיקים שנסגרו בעילת "היעדר ראיות" או "חוסר עניין לציבור".

לכל אחד מהמרשמים יש חוקים משלו, כללים משלו מי זכאי לעיין בו, וכללים משלו כיצד מוחקים מתוכו פרטי רישום. מאמר זה יתמקד ברישום המשטרתי.

עילות סגירת תיק

הפרוצדורה של סגירת תיק פלילי מעוגנת בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בהנחיות פרקליט המדינה השונות — שהמרכזית שבהן היא הנחיה מס' 1.3, סגירת תיקים בעילת "חוסר ראיות" ובעילת "העדר אשמה" — ובפקודת המטה הארצי מספר 14.01.01 של משטרת ישראל.

תיק פלילי יכול להיסגר ממגוון סיבות, ורשימת עילות הסגירה מונה למעלה מ-10 עילות. אולם העילות העיקריות הן:

• העדר אשמה.
• העדר ראיות מספיקות להעמדה לדין.
• נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין (בעבר נקרא "חוסר עניין לציבור").

העדר אשמה או חוסר ראיות — למה זה משנה כל כך?

על פי סעיף 27(א)(2)(ב) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019, רק תיקים שנסגרו בעילת "העדר אשמה" נמחקים מהמרשם המשטרתי. תיקים בעילת "חוסר ראיות" או "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין" נשארים, ואין להם התיישנות (על התנאים למחיקת רישום מחמת הזמן שעבר — בהמשך הסדרה). מכאן החשיבות הגדולה של עילת סגירת התיק.

יש ביקורת רבה על סגירת תיקים בעילת חוסר ראיות. לכאורה, תפקידה של המשטרה הוא לחקור ולהגיע לאמת — "אשם" או "זכאי"; אם לא מצאה מספיק ראיות כדי להכריע לכאן או לכאן, מצופה ממנה להמשיך לחקור ולא לסגור את התיק. סגירת תיק בעילת חוסר ראיות למעשה אינה מועילה בכלום: לפני שנפתחה החקירה היה חשד ולא ידעו אם יש דברים בגו או לא — ועכשיו, למרות חקירת המשטרה, נשארנו בדיוק באותה נקודה: יש חשד, ולא יודעים אם יש דברים בגו או לא. המשטרה בזבזה זמן עבודה הן של החוקרים והן של האזרחים שהעידו, הגישו תלונה או נחקרו כחשודים — והתוצאה בסוף היא כלום ושום דבר; המשאבים בוזבזו לשווא.

ביקורת ברוח זו פרסם מבקר המדינה במאי 2022:

"כלל בסיסי בשיטת המשפט הישראלית הוא כי לכל אדם עומדת חזקת החפות כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר בבית המשפט. לכאורה, סגירת תיק חקירה חלף העמדה לדין משמעותה אשרור של חזקת החפות. ואולם, סגירת תיקים בעילת 'חוסר ראיות' יש בה כדי לכרסם בעיקרון יסוד זה, בייחוד כאשר היא נעשית בשיעור ניכר מהתיקים"

בסופו של דבר, עילת חוסר הראיות קשה לכולם. מצד החשוד — הוא לא זוכה לטהר את שמו, והכתם יישאר עליו ברישום לשנים רבות (בעבירות חמורות הוא יישאר שם לעד). מצד הנפגע — הוא לא זוכה להכרה כנפגע: אין הליך, אין עונש ואין פיצויים.

כמובן, יש מצבים שבהם המשטרה "הפכה כל אבן", חקרה כמיטב יכולתה ובאמת לא הצליחה למצוא ראיות שאפשר להכריע דרכן לכאן או לכאן. אבל מצבים אלו אמורים להיות מיעוט שבמיעוט, וכפופים לאישור של חוקר בכיר שווידא גם שנעשו כל פעולות החקירה האפשריות וגם שחומר החקירה שנאסף אינו מאפשר להכריע.

אולם למעשה, סגירת תיק בעילת "העדר ראיות" הפכה עם השנים ל"בחירה הקלה", בייחוד עבור חוקרים חסרי מוטיבציה. תיקים נסגרים בעילת "העדר ראיות" כשכלל לא נעשה מאמץ לאתר ראיות; במקרים רבים אחרים הראיות מצביעות בבירור על כך שהחשוד זכאי, ובכל זאת התיק נסגר בעילת "העדר ראיות" כמתוך שגרה.

בשנים האחרונות אנחנו רואים, לצערנו, מגמה גוברת והולכת של סגירת תיקים בעילת "העדר ראיות". אף שישנן יותר מ-10 עילות לסגירת תיק, עילת "העדר ראיות" חולשת לבדה על רוב גדול מהתיקים — בתוך 6 שנים בלבד קפץ שיעור סגירת התיקים בעילה זו מ-41% ל-58%.

בעיניי, האבסורד הגדול ביותר הוא מקרים שבהם המשטרה לא טורחת אפילו להזמין את החשוד לחקירה. מבקר המדינה חשף בשנת 2022 כי הכתם של תיק פלילי שנסגר בעילת "חוסר ראיות" דבק לא רק במי שנחקר כחשוד במשטרה, אלא אפילו באנשים שלא נחקרו כלל — הסיטואציה מתרחשת לרוב כשהחשוד מוגדר כ"נילון".

בהנחיית המשטרה ממאי 2017 בעניין סיווג אדם כנילון נקבע כי אין לסגור תיק נגד נילון בעילת "חוסר ראיות". למרות זאת, מאות תיקים של נילונים נסגרים בעילת העדר ראיות — אף שהנילונים כלל לא נחקרו, ואף לא ידעו שהיו חשודים.

בנוסף, מבקר המדינה חשף כי בכל שנה נפתח ונסגר תיק פלילי נגד כ-21,000 אזרחים בלי שזומנו לחקירה ובלי שהיו מודעים לכך כלל. ברוב גדול של המקרים עילת הסגירה היא "העדר עניין לציבור" — עילה שמשמעותה, כאמור, שהמשטרה התרשמה שהחשוד עבר את העבירה אך משיקולים כאלה ואחרים הוחלט לא להגיש כתב אישום. תיקים סגורים אלה ממשיכים להופיע במרשם המשטרתי ויכולים להגביל את האזרח במגוון תחומים.

לכמה מאיתנו יש מרשם משטרתי?

על פי הנתונים שהעבירה משטרת ישראל למבקר המדינה ביוני 2021, ל-826,893 אזרחים ישראלים — המהווים 13% מאוכלוסיית הבוגרים בישראל — יש רישום משטרתי. מתוכם, ל-449,547 (54% מבעלי הרישום המשטרתי) יש פרט רישום אחד בלבד.

יוצא שלאחד מכל 7.5 אזרחים בוגרים בישראל יש רישום משטרתי — לרובם תיק אחד בלבד.

נתון מעניין הוא פילוח התיקים לפי גיל ומגדר:

מנתונים אלה רואים שלצעירים יש יותר רישומים מאשר למבוגרים, ולגברים יותר מאשר לנשים. אם מחברים נתונים אלה להתפלגות האוכלוסייה לפי גיל ומין, יוצא שבקרב נשים מגיל 61 ומעלה רק ל-0.8% יש רישום משטרתי — אולם בקרב גברים בני 30-18, ל-23% יש רישום משטרתי. כמעט רבע!

האם הפער נובע רק מנטיית יתר להתנהגות פורעת חוק אצל צעירים ביחס למבוגרים ואצל גברים ביחס לנשים? אין על כך נתונים מדויקים, אבל מההתרשמות שלי בשטח — גם אם יש נטייה כזו, היא לא יכולה להסביר פער כל כך גדול. אין כל ספק שהמשטרה פותחת בקלות רבה יותר תיקים נגד צעירים ונגד גברים, אבל זה נושא למאמר אחר.

בשנים האחרונות יש מגמה הולכת וגוברת של פתיחת תיקים פליליים: בכל שנה מתבטלים או נמחקים כ-15,000 רישומים משטרתיים, אך מנגד מצטרפים כ-90,000 רישומים חדשים. מבקר המדינה ביקר מגמה זו וכתב:

"היה ולא יעשה שינוי בתחום זה וקצב הגידול הממוצע במספר הרישומים בכל שנה ומיעוט הביטולים יוסיפו ויעמדו בעינם, הרי שתוך עשור יתכן שיוכפל מספר האזרחים הרשומים במרשם המשטרתי ויעמוד על מיליון וחצי אנשים."

יש לי תיק פלילי? כך בודקים

ישנן שתי אפשרויות לבדוק מידע פלילי: הדרך הנוחה והדרך הזולה.

הדרך הנוחה — באמצעות עורך דין: ממלאים ייפוי כוח, מסבירים לשם מה נדרש המידע הפלילי, מצרפים צילום תעודת זהות — ועורך הדין ניגש לתחנת המשטרה ומקבל תדפיס מלא של המידע הפלילי משני המרשמים.

הדרך הזולה — הגעה פיזית לתחנת משטרה ובקשה לעיין. אך יש לכך מגבלות: תקנה 2 לתקנות המידע הפלילי ותקנת השבים (דרכי עיון במידע פלילי), התשפ"ב-2022, קובעת שניתן רק להסתכל ברישום ולא לצלם אותו. כמו כן, התקנות קובעות כי ניתן להגיע רק בשעות העבודה המקובלות — והניסיון מראה כי לרוב יש לא מעט המתנה בתור.

מי יכול לעיין במרשם המשטרתי?

סעיף 3 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019, מורה כי המידע הפלילי חסוי — אך יש חריגים שיכולים לקבל את המידע. נחלק את מקבלי המידע לשלושה סוגים: אלו שיש להם גישה ישירה למידע; אלו שיכולים לדרוש אותו מהמשטרה; ואלו שמקבלים את המידע באופן עקיף.

הקבוצה הראשונה — בעלי גישה ישירה למרשם

לשמונה גופי ביטחון יש קישור ישיר למערכת הרישום הפלילי:

• המשטרה.
• שירות הביטחון הכללי (שב"כ).
• המשטרה הצבאית.
• אגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן).
• המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (המוסד).
• אגף הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (משרד הביטחון).
• המחלקה לחקירת שוטרים שבמשרד המשפטים (מח"ש).
• היחידה לחקירות פנים בצה"ל.

אמנם יש היגיון ברשימה זו, אולם הקלות שבה גופים אלו נחשפים למידע מטרידה לעיתים. לדוגמה: יש היגיון בכך שחוקרי משטרה יוכלו לעיין במרשם; יש פחות היגיון לפתוח בפני כל שוטר תנועה או אנשי מחלקת המתנדבים את רשימת תיקי המין שנסגרו מחוסר ראיות לפני שני עשורים.

הקבוצה השנייה — בעלי זכות לקבל נתונים מהמרשם

בראש קטגוריה זו נמנים היועץ המשפטי לממשלה ובאי כוחו. זה אמנם נשמע מעט, אך צריך לדעת שתחת הכותרת "בא כוח היועץ המשפטי לממשלה" נכנסים אנשים רבים מאוד — לא רק ממערך היועץ המשפטי לממשלה: כל מערך הפרקליטות מוגדר כבאי כוח היועמ"ש, ואפילו המתמחים בפרקליטויות המחוז.

בנוסף אליהם: מעל 9 סוגי תפקידים שונים במערך הרווחה, מפקחי עבודה, ועדות מינויים מסוימות, מנהל רשות החברות הממשלתיות, ועוד.

לנוכח הכמות הגדולה של הגופים שיכולים לעיין ברישום ממגוון רחב של סיבות, הרישום המשטרתי של אדם יכול להשפיע בצמתים רבים בחיים. כתב על כך מבקר המדינה בדוח הביקורת לשנת 2022:

"לנוכח מספר הגופים ובעלי התפקידים הרשאים לקבל מידע על תיקים סגורים מן המרשם המשטרתי ובכך להשפיע בצמתים שונים על חייו של אדם שתיק חקירה בעניינו נסגר, יש חשיבות להקפדה יתרה על סגירת תיק פלילי בעילה הנכונה. לעילת הסגירה יש השפעה שעלולה להיות כתם על שמו הטוב של האדם ועל אפשרויות הפרנסה שלו למשך שנים ארוכות."

הקבוצה השלישית — מקבלי מידע באופן עקיף

בקבוצה זו נמנית רשימה לא סופית של מקבלי "המלצות" מהמשטרה. לדוגמה: כדי להיות מאבטח (אפילו לא חמוש) בקניון, יש צורך בהמלצה של המשטרה. באופן רשמי, המלצת המשטרה לא אמורה להינתן אוטומטית לפי הרישום הפלילי — המשטרה אמורה לבחון את התיק לגופו, לעיין בראיות, ובהתאם לכך לתת חוות דעת חיובית (המלצה) או שלילית (התנגדות). בתקופה האחרונה אני נתקל יותר ויותר במקרים שבהם עורך חוות הדעת במשטרה אינו טורח לעיין בתיק, ומביע המלצה או התנגדות רק על סמך עצם קיומו או אי-קיומו של רישום.

בנוסף, יש גופים הדורשים — באופן לא חוקי — ממועמדים לעבודה, ולעיתים אף משוכרי דירה פוטנציאליים, לעיין במידע שברישום המשטרתי באמצעות סנגורים. פרקטיקה זו מנוגדת לחוק, אולם האכיפה דלה ביותר ולא נראה שהיא נבלמת.

על מה רישום פלילי יכול להשפיע?

ההשפעות של רישום משטרתי מגוונות. כך מובא בהנחיית פרקליט המדינה 1.3:

"לעילת סגירת התיק נודעת חשיבות רבה מנקודת מבטו של החשוד, מאחר שסגירת התיק נגדו בעילה של 'חוסר ראיות' מעידה בפני עצמה כי לא נוקה כליל מהחשד שעמד נגדו. לכך יכולות להיות משמעויות ניכרות על החשוד, כדוגמת השלכות משפחתיות, חברתיות, ציבוריות (בפרט כאשר מדובר באיש ציבור), תעסוקתיות ועוד.

...

כמו כן לעילת הסגירה יכולות להיות גם השלכות משפטיות כגון ייחוס משקל משמעותי בהחלטות מנהליות המתקבלות על ידי רשויות החקירה והתביעה בעניינו של אותו אדם."

ההשפעה המרכזית היא בהיבט התעסוקתי — זו המטרה המוצהרת של לפחות חלק מהגופים המורשים לעיין במרשם המשטרתי. מניסיוני, לרוב מדובר בסיבות לגיטימיות; אך לצערי אני נתקל לא מעט פעמים בהגבלות שאין להן כל הצדקה — כמו הגבלת מהנדס מלעבוד בחברה ביטחונית בגלל עניין אזוטרי לחלוטין, שאינו קשור לעבודתו בשום צורה ושנסגר לפני שנים רבות.

ההשפעה המפורסמת ביותר נוגעת לאנשי ציבור. רישום משטרתי בדבר חשדות שלא לובנו יכול להוות כתם על מועמדותו של אדם ולסכל את מינויו. ככל שהמינוי יוקרתי יותר, חשוב יותר או בעל השפעה גדולה יותר — כך גוברים הסיכויים שיהיה מי שישתמש ברישום המשטרתי של המועמד כדי להכפיש את שמו ולסכל את המינוי.

ההשפעה הכואבת ביותר היא בהגברת חשדות בהליכים משפטיים הנפתחים בהפתעה. זה יכול להיות סכסוך בין בני זוג שמסלים מהר — ואז הרישום יכול להשפיע על קביעת המשמורת על הילדים; או סכסוך שכנים או סכסוך בעבודה שמידרדר לתלונת שווא — ואז, בגלל הרישום המשטרתי, החוקר מגיע לתיק עם דעה קדומה, ויש סיכוי גדול יותר למעצר, למיצוי החקירה ולהגשת כתב אישום.

השפעה חדשה יחסית נוגעת להמלצות של המשטרה: גם כשאין לגוף סמכות לעיין במרשם, יש גופים המקבלים "המלצות" ממשטרת ישראל — לדוגמה, מי שרוצה לקבל רישיון פרטי לנשק, או מי שרוצה לעבוד כמאבטח, אפילו ללא נשק.

מעבר להשפעות ה"רשמיות" יש גם השפעות "לא רשמיות" — על מעמדו של אדם בקהילה ובמשפחה. באופן רשמי, אין היתר לאיש לעיין במרשם הפלילי של אדם רק כדי לרכל על כך עם חברות בבית קפה או בין שכנים בגן השעשועים. אולם למעשה, לא פעם ולא פעמיים מידע פלילי גלש בדרכים כאלה ואחרות גם לשכנים, לעמיתים לעבודה, לחברים ולקרובי משפחה. שם טוב שנבנה בעמל רב במשך שנים יכול להתפוגג במהירות ולגרום לנזקים חברתיים עצומים. קל להתחיל שמועות ורכילות — קשה מאוד מאוד לעצור אותן.

עו"ד רוני מרטן — עורך דין ליטיגציה, פרקליט לשעבר בפרקליטות מחוז דרום ומרצה בפקולטה למשפטים. מלווה הליכי מחיקת רישום פלילי ומשטרתי.

המאמר נועד לידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני.