רישום פלילי ומשטרתי- מדריך משפטי- חלק ראשון

מה זה תיק פלילי?

תיק פלילי הוא כינוי כולל לשני מרשמים המתנהלים במשטרת ישראל על פי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019. המרשם הפלילי (סעיפים 8-26) והמרשם המשטרתי (סעיפים 27-33). בשפה המדוברת שני המרשמים יחד נקראים לעיתים "רישום פלילי".

המרשם הפלילי כולל בתוכו בעיקר רישומים של עברות לאחר שבית המשפט קבע שנעברו (גם אם לא הייתה הרשעה). המרשם המשטרתי כולל בתוכו בעיקר תיקים שנסגרו ללא כל הכרעה שיפוטית כמו תיקים שנסגרו בעילת "העדר ראיות" או "חוסר עניין לציבור".

לכל אחד מהמרשמים יש חוקים משלו, כללים משלו מי זכאי לעיין וכללים משלו איך מוחקים מתוכו פרטי רישום.

מאמר זה יתמקד ברישום המשטרתי.

עילות סגירת תיק

הפרוצדורה של סגירת תיק חקירה פלילי מעוגנים בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בהנחיות פרקליט המדינה השונות שהמרכזית שבהן היא הנחיה מס' 1.3 סגירת תיקים בעילת "חוסר ראיות" ובעילת "העדר אשמה" ובפקודת המטה הארצי מספר 14.01.01 של משטרת ישראל.

תיק פלילי יכול להסגר ממגוון סיבות ורשימת עילות הסגירה מונה למעלה מ10 עילות[1], אולם העילות העיקריות הן:

1. העדר אשמה.
2. העדר ראיות מספיקות להעמדה לדין.
3. נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין או בקיצור נל"ן (בעבר נקרא "חוסר עניין לציבור")[2].

העדר אשמה פירושה שהמשטרה התרשמה שהחשוד לא ביצע את העברה או בלשונו של פרקליט המדינה "העדר "ספק סביר" בדבר חפותו של החשוד".

העדר ראיות פירושו שהמשטרה לא הצליחה להכריע לכאן או לכאן עם הראיות שהצליחה לאסוף.

נל"ן פירושו שהמשטרה התרשמה שהחשוד ביצע את העברה אבל מסיבות אחרות החליטה לא להעמיד לדין.

העדר אשמה או חוסר ראיות

על פי תת סעיף 27 (א)(2)(ב) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019. רק תיקים שנסגרו בעילת "העדר אשמה" נמחקים מהמרשם המשטרתי. תיקים בעילת "חוסר ראיות" או "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין" נשארים ואין להם התיישנות (על התנאים למחיקת רישום מחמת הזמן שעבר יפורט בהמשך). מכאן החשיבות הגדולה לעילת סגירת התיק.

יש ביקורת רבה על סגירת תיקים בעילת חוסר ראיות. לכאורה תפקידה של המשטרה הוא לחקור ולהגיע לאמת, "אשם" או "זכאי", אם היא לא מצאה מספיק ראיות כדי להכריע לכאן או לכאן מצופה ממנה להמשיך לחקור ולא לסגור את התיק. סגירת תיק בעילת חוסר ראיות למעשה לא מועילה בכלום שכן, לפני שנפתחה החקירה, היה חשד אבל לא היו ראיות ולא הייתה הכרעה, ולאחר חקירת המשטרה חזרנו בדיוק לאותה נקודהאין מספיק ראיות ואין הכרעה. המשטרה בזבזה משאבים ציבוריים, זמן עבודה של הן של החוקרים והן של האזרחים שהעידו/הגישות תלונה/נחקרו כחשודים ולא הביאה בסוף תוצאה, המשאבים בוזבזו לשווא.

ביקורת ברוח זו פרסם מבקר המדינה במאי 2022:

"כלל בסיסי בשיטת המשפט הישראלית הוא כי לכל אדם עומדת חזקת החפות כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר בבית המשפט. לכאורה, סגירת תיק חקירה חלף העמדה לדין משמעותה אשרור של חזקת החפות. ואולם, סגירת תיקים בעילת "חוסר ראיות" יש בה כדי לכרסם בעיקרון יסוד זה, בייחוד כאשר היא נעשית בשיעור ניכר מהתיקים"

בסופו של דבר עילת חוסר ראיות היא קשה לכולם. מצד החשוד, הוא לא זוכה לטהר את שמו והכתם יישאר עליו ברישום הפלילי לשנים רבות (בעברות חמורות הוא יישאר שם לעד). מצד הנפגע, הוא לא זוכה להכרה כנפגע, אין הליך, אין עונש ואין פיצויים.

כמובן, יש מצבים בהם המשטרה "הפכה כל אבן" חקרה כמיטב יכולתה ובאמת לא הצליחה למצוא ראיות שיהיה אפשר להכריע דרכם לכאן או לכאן. אבל מצבים אלו אמורים להיות מיעוט שבמיעוט וכפוף לאישור של חוקר בכיר שווידא גם שנעשו כל פעולות החקירה אפשריות וגם שחומר החקירה שנאסף לא מאפשר להכריע לכאן או לכאן.

אולם למעשה סגירת תיק בעילת "העדר ראיות" הפכה להיות עם השנים "הבחירה הקלה", בייחוד עבור חוקרים חסרי מוטיבציה. תיקים נסגרים בעילת "העדר ראיות" כשכלל לא נעשה מאמץ לאתר ראיות. במקרים רבים אחרים הראיות מצביעות בבירור כי החשוד זכאי ובכל זאת התיק נסגר בעילת "העדר ראיות" כמתוך שגרה.

בשנים האחרונות אנחנו רואים לצערנו מגמה גוברת והולכת של סגירת תיק בעילת "העדר ראיות" בייחוד בקרב חוקרי משטרה. למרות שישנם יותר מ-10 עילות לסגירת תיק, עילת "העדר ראיות" חולשת לבדה על רוב גדול מהתיקים. המגמה לסגור תיקים בעילת העדר ראיות הולכת וגדלה עם השנים (כאמור בייחוד בקרב חוקרי משטרה), תוך 6 שנים בלבד קפץ שיעור סגירת התיקים בעילת "חוסר ראיות" מ41% ל 58%.

בעיניי האבסורד הגדול ביותר הוא מקרים שהמשטרה לא טורחת אפילו להזמין את החשוד לחקירה. מבקר המדינה חשף בשנת 2022 כי הכתם של תיק פלילי שנסגר בעילת "חוסר ראיות" דבק לא רק במי שנחקר כחשוד במשטרה אלא אפילו כנגד אנשים שלא נחקרו כלל, הסיטואציה מתרחשת לרוב כשהחשוד מוגדר כ"נילון".

למרות שבהנחיית המשטרה ממאי 2017 בעניין סיווג אדם כנילון נקבע כי אין לסגור תיק כנגד נילון בעילת "חוסר ראיות". אולם למרות זאת מאות תיקים של נילונים נסגרים בעילת העדר ראיות, למרות שאפילו לא נחקרו ואפילו לא ידעו שהם היו חשודים.

בנוסף אליהם מבקר המדינה חשף כי בכל שנה כנגד כ-21,000 אזרחים נפתח ונסגר תיק פלילי בלי שהם זומנו לחקירה ובלי שאפילו היו מודעים לכך, ברוב גדול של המקרים עילת הסגירה היא "העדר עניין לציבור" עילה שכאמור אומרת שהמשטרה התרשמה שהחשוד עבר את העברה אך משיקולים כאלה ואחרים החליטו לא להגיש כתב אישום. תיקים סגורים אלה ממשיכים להופיע במרשם המשטרתי ויכולים להגביל את האזרח במגוון תחומים כפי שיפורט בהמשך.

לכמה מאיתנו יש מרשם משטרתי?

על פי הנתונים שהעבירה משטרת ישראל למבקר המדינה ביוני 2021 ל-826,893 אזרחים ישראלים המהווים 13% מאוכלוסיית הבוגרים בישראל יש רישום משטרתי. מתוכם ל-449,547 (המהווים 54% מבעלי הרישום המשטרתי) יש רק פרט רישום אחד.

יוצא שאחד מכל 7.5 אזרחים בוגרים בישראל יש רישום משטרתי, לרובם מדובר בתיק אחד בלבד.

נתון מעניין הוא פילוח תיקים פליליים בודדים לפי גיל ומגדר.

מנתונים אלה רואים שלצעירים יש יותר רישומים מאשר למבוגרים ולגברים יש יותר רישומים מאשר לנשים. אם מחברים נתונים אלה להתפלגות האוכלוסיה לפי גיל ומין, יוצא שבקרב נשים מגיל 61 ומעלה רק ל-0.8% יש רישום משטרתי, אולם בקרב גברים בני 18-30 ל-23% יש רישום משטרתי, כמעט רבע!

האם השינוי נובע רק מנטיית ייתר להתנהגות פורעת חוק אצל צעירים ביחס למבוגרים ואצל גברים ביחס לנשים? אין על כך נתונים מדויקים, אבל מההתרשמות שלי בשטח, גם אם יש נטייה כזו היא לא יכולה להסביר פער כל כך גדול. אין כל ספק בכך ששוטרים פותחים בקלות יותר תיקים נגד צעירים ונגד גברים אבל זה נושא למאמר אחר. 

בשנים האחרונות יש מגמה הולכת וגוברת של המשטרה לפתוח תיקים פליליים. בכל שנה מתבטלים/נמחקים כ-15,000 רישומים משטרתיים אך מנגד מצטרפים כ-90,000 רישומים חדשים. מבקר המדינה ביקר מגמה זו וכתב:

"היה ולא יעשה שינוי בתחום זה וקצב הגידול הממוצע במספר הרישומים בכל שנה ומיעוט הביטולים יוסיפו ויעמדו בעינם, הרי שתוך עשור יתכן שיוכפל מספר האזרחים הרשומים במרשם המשטרתי ויעמוד על מיליון וחצי אנשים."

יש לי תיק פלילי?

ישנן שתי אפשרויות לבדוק מידע פלילי, הדרך הנוחה והדרך הזולה.

הדרך הנוחה היא באמצעות עורך דין, ממלאים ייפוי כוח, מסבירים למה זקוקים למידע הפלילי, מצרפים צילום תעודת זהות ועורך הדין ילך לתחנת המשטרה ויקבל תדפיס מלא של המידע הפלילי משני המרשמים.

הדרך הזולה היא באמצעות הגעה פיזית לתחנת משטרה ולבקש לעיין, אך יש לזה מגבלות: תקנה 2 לתקנות המידע הפלילי ותקנת השבים (דרכי עיון במידע פלילי), תשפ"ב-2022  קובעת שניתן רק להסתכל ברישום ולא ניתן לצלם אותו. כמו כן התקנות קובעות כי ניתן להגיע רק בשעות העבודה המקובלות. הניסיון מראה כי לרוב יש לא מעט המתנה בתור.

מי יכול לעיין במרשם המשטרתי?

סעיף 3 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019 מורה כי המידע הפלילי חסוי, אך יש חריגים שיכולים לקבל את המידע. נחלק את מקבלי המידע לשלושה סוגים, אלו שיש להם גישה ישירה למידע ; אלו שיכולים לדרוש אותו מהמשטרה ; אלו שמקבלים את המידע באופן עקיף.

הקבוצה הראשונה- בעלי גישה ישירה למרשם

לשמונה גופי הביטחון יש קישור ישיר למערכת הרישום הפלילי:

1. המשטרה.
2. שירות הביטחון הכללי (שב"כ).
3. המשטרה הצבאית.
4. אגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן).
5. המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (המוסד).
6. אגף הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (משרד הביטחון).
7. המחלקה לחקירת שוטרים שבמשרד המשפטים (מח"ש).
8. היחידה לחקירות פנים בצה"ל.

אמנם יש הגיון ברשימה זו, אולם הקלות שבה גופים אלו נחשפים למידע היא לפעמים מטרידה. לדוגמה, יש הגיון בכך שחוקרי משטרה יוכלו לעיין במרשם, יש פחות הגיון לפתוח בפני כל עשרות אלפי השוטרים כולל שוטרי התנועה ואנשי מחלקת המתנדבים את רשימת תיקי מין שנסגרו מחוסר ראיות לפני שני עשורים[3].

הקבוצה השנייה- בעלי זכות לקבל נתונים מהמרשם

בראש קטגוריה זו נמנים היועץ המשפטי לממשלה ובאי כוחו, זה אמנם נשמע מעט אך צריך לדעת שתחת הכותרת "בא כוח היועץ המשפטי לממשלה" נכנסים אנשים רבים מאוד, לא רק מערך היועץ המשפטי לממשלה, אלא כל מערך הפרקליטות מוגדרים כ"באי כוח היועמ"ש" ואפילו המתמחים בפרקליטות המחוזות מוגדרים כבאי כוח היועמ"ש (גם אני כשהייתי מתמחה בפרקליטות מחוז דרום קיבלתי הכרה כ"בא כוח היועמ"ש" ובמסגרת תפקידי הוצאתי עשרות אם לא מאות רישומים פליליים ומשטרתיים).

בנוסף אליהם יש מעל ל-9 סוגי תפקידים שונים במערך הרווחה, מפקחי עבודה, וועדות מינויים מסוימות, מנהל רשות החברות הממשלתיות, ועוד. [4]

לנוכח הכמות הגדולה של הגופים שיכולים לעיין ברישום הפלילי ממגוון סיבות רחב, הרישום המשטרתי של אדם יכול להשפיע בצמתים רבות בחיים. כתב על כך מבקר המדינה בדו"ח הביקורת שלו לשנת 2022:

"לנוכח מספר הגופים ובעלי התפקידים הרשאים לקבל מידע על תיקים סגורים מן המרשם המשטרתי ובכך להשפיע בצמתים שונים על חייו של אדם שתיק חקירה בעניינו נסגר, יש חשיבות להקפדה יתרה על סגירת תיק פלילי בעילה הנכונה. לעילת הסגירה יש השפעה שעלולה להיות כתם על שמו הטוב של האדם ועל אפשרויות הפרנסה שלו למשך שנים ארוכות. "

הקבוצה השלישית – מקבלי מידע באופן עקיף

בקבוצה זו נמנים רשימה לא סופית של מקבלי "המלצות" מהמשטרה. לדוגמה כדי להיות מאבטח (אפילו לא חמוש) בקניון יש צורך בהמלצה של המשטרה. באופן רשמי המלצת המשטרה לא אמורה להיות אוטומטית בהתאם לרישום הפלילי, המשטרה אמורה לבחון את התיק לגופו, לעיין בראיות ובהתאם לכך לתת חוו"ד חיובית (המלצה) או שלילית (התנגדות). בתקופה האחרונה אני נתקל יותר ויותר במקרים שעורך החוו"ד במשטרה לא טורח לעיין בתיק ומביע המלצה או התנגדות באופן אוטומטי רק על סמך העובדה שיש רישום או אין רישום.

בנוסף אליהם, יש גופים הדורשים באופן לא חוקי ממועמדים לעבודה ולפעמים אף משוכרי דירה פוטנציאלים לעיין ברישום המשטרתי באמצעות סנגורים(לצערי הגיעו אלי מקרים כאלה, כמובן שסרבתי). פרקטיקה זו היא בניגוד לחוק אולם האכיפה היא דלה ביותר ולא נראה כי היא נבלמת.

על מה רישום פלילי יכול להשפיע?

ההשפעות של רישום משטרתי הן מגוונות, כך מובא בהנחיית פרקליט המדינה 1.3:

"לעילת סגירת התיק נודעת חשיבות רבה מנקודת מבטו של החשוד, מאחר שסגירת התיק נגדו בעילת "חוסר ראיות" מעידה בפני עצמה כי לא נוקה כליל מהחשד שעמד נגדו. לכך יכולות להיות משמעויות ניכרות על החשוד, כדוגמת השלכות משפחתיות, חברתיות, ציבוריות(בפרט כאשר מדובר באיש ציבור), תעסוקתיות ועוד.

…

כמו כן לעילת הסגירה יכולות להיות גם השלכות משפטיות כגון ייחוס משקל משמעותי בהחלטות מנהליות המתקבלות על ידי רשויות החקירה והתביעה בעניינו של אותו אדם."

ההשפעה המרכזית של רישום פלילי והמשטרתי היא בהיבט התעסוקתי, זו המטרה המוצהרת של לפחות כמה מהגופים המורשים לעיין במרשם המשטרתי. מהניסיון שלי לרוב מדובר בסיבות לגיטימיות, אך לצערי אני נתקל לא מעט פעמים בהגבלות שאין להם כל הצדקה, כמו הגבלת מהנדס מלעבוד בחברה ביטחונית בגלל עניין אזוטרי לחלוטין שאינו קשור לעבודתו בשום צורה שהיא ונסגר לפני שנים רבות.

השפעה חדשה יחסית נוגעת להמלצות של המשטרה. גם כשאין לגוף סמכות לעיין במרשם הפלילי, יש גופים המקבלים "המלצות" ממשטרת ישראל, לדוגמה: מי שרוצה לקבל רישיון פרטי לנשק, או מי שרוצה לעבוד כמאבטח, אפילו ללא נשק.

ההשפעה המפורסמת ביותר היא ביחס לאנשי ציבור(גם בדרגים הזוטרים). רישום משטרתי בדבר חשדות שלא לובנו יכולים להוות כתם על מועמדותו של אדם ולסכל את מינויו. ככל שהמינוי יוקרתי יותר, חשוב יותר, או בעל השפעה גדולה יותר, כך גוברים הסיכויים שיהיה מי שישתמש ברישום המשטרתי של המועמד כדי להכפיש את שמו ולסכל את המינוי.

ההשפעה הכואבת ביותר היא בהגברת חשדות בהליכים משפטיים הנפתחים בהפתעה. זה יכול להיות סכסוך בין בני זוג שמסלים מהר ואז הרישום המשטרתי יכול להשפיע על קביעת המשמורת של הילדים. זה יכול להיות גם סכסוך שכנים או סכסוך בעבודה שמתדרדר לתלונת שווא ואז בגלל רישום המשטרתי החוקר מגיע עם דעה קדומה לתיק ויש סיכוי גדול יותר למעצר, מיצוי החקירה והגשת כתב אישום.

מעבר להשפעות ה"רשמיות" יש גם השפעות "לא רשמיות", השפעות על מעמדו של אדם בקהילה ובמשפחה. באופן רשמי אין היתר לאף אחד לעיין במרשם הפלילי של אדם רק כדי לרכל על כך עם חברות בבית קפה או בין שכנים בגן שעשועים. אולם למעשה לא פעם ולא פעמיים מידע פלילי גלש בדרכים כאלה ואחרות גם לשכנים, עמיתים לעבודה, חברים וקרובי משפחה. שם טוב שנבנה בעמל רב במשך שנים יכול להתפוגג במהירות ולגרום לנזקים חברתיים עצומים. קל להתחיל שמועות וריכולים, קשה מאוד מאוד לעצור אותם.

איך מוחקים רישום משטרתי? על כך במאמר הבא…

---

[1] עילות נוספות הן: עבריין לא נודע, רשות אחרת מוסמכת לחקור, אי שפיות הדעת, מות החשוד או הנאשם, התיישנות העברה, היות העבריין מי שאינו בגיל האחריות הפלילית, הסדר מותנה.

[2] להרחבה בעניין עילה זו ראה בג"ץ 935/89 אורי גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, מד(2) 485 (1990) ; פקודת המטה הארצי מספר 14.01.01 "אירוע תלונה ומידע אחר על עבירה – דיווח, סיווג וטיפול" ; הנחיית פרקליט המדינה 1.1 "שיקולים לסגירת תיק בשל עילת העדר עניין לציבור".

[3] לרשימת הגורמים במשטרה שרשאים לצפות במרשם התיקים הסגורים ראה פקודת מטא"ר 14.03.18.

[4] לרשימה המלאה ראה התוספת השישית לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019