מחיקת רישום משטרתי

מאת עו"ד רוני מרטן · עודכן לאחרונה: יולי 2026

במאמר הקודם סקרתי את המרשם המשטרתי: הסברתי מה הוא מכיל ובמה הוא שונה מהמרשם הפלילי, התייחסתי בקצרה לסטטיסטיקות על כמות האזרחים בעלי רישום משטרתי, וסקרתי את הגופים שיש להם גישה למרשם — וכפועל יוצא, את ההשפעות של רישום משטרתי על אדם. כחלק מאותה סקירה הרחבתי מעט על ההבדל בין תיק שנסגר בעילת העדר אשמה לתיק שנסגר בעילת חוסר ראיות.

במאמר זה אתמקד במחיקת הרישום המשטרתי, ובכך נשלים את נושא הרישום המשטרתי. במאמרים הבאים נסקור את נושא הרישום הפלילי וכיצד אפשר למחוק אותו.

איך מבצעים מחיקת רישום משטרתי?

שתי הדרכים המרכזיות למחיקת רישום משטרתי הן: שינוי עילת הסגירה ובקשה לביטול הרישום. כל אחת מהן מעוגנת בחוקים אחרים, ויש לה קריטריונים שונים ופרוצדורה שונה. באופן כללי ניתן לומר ששינוי עילת הסגירה היא הדרך המועדפת כאשר הראיות בתיק חלשות — היתרון המרכזי בדרך זו הוא שההשפעה של חומרת סעיף החשד מינורית יותר; ואילו בקשת הביטול היא הדרך המועדפת כאשר סעיף החשד הוא עבירה קלה יחסית ועבר זמן רב — היתרון המרכזי בדרך זו הוא שניתן לקבל מחיקה גם אם הראיות בתיק חזקות.

הדרך הראשונה: שינוי עילת סגירה

לפני שניגשים לשנות את עילת הסגירה, ראוי להתעכב מעט על השאלה איך מבררים אותה. בסיום החקירה המשטרה אמורה לשלוח לחשוד מכתב על כך שהחקירה בעניינו הסתיימה ושהתיק נסגר — בפועל, באחוזים גדולים מהתיקים המשטרה שוכחת לשלוח את המכתב. הנחיית פרקליט המדינה 1.3.22 מפרטת, בהתאם לסעיפים 62(ב) ו-63 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, את תוכן המכתב: אם מדובר בעבירת אלימות או מין, המכתב אמור לציין את עילת הסגירה; בעבירה מסוג אחר עילת הסגירה לא אמורה להופיע במכתב, אך עליו לציין כי ניתן לברר את העילה בתחנת המשטרה.

בדומה לרישום הפלילי, גם כאן החשוד יכול לגשת בעצמו לתחנת המשטרה ולבקש לראות את עילת הסגירה, או למנות עורך דין שיבדוק זאת בשמו. אם השוטר שבמשמרת לא יודע איך לבדוק — אפשר לבקש לעיין ברישום הפלילי, ושם עילת הסגירה אמורה להיות כתובה.

הזכות להגיש בקשה לשינוי עילת סגירה מעוגנת בסעיף 62(ב)(4) לחוק סדר הדין הפלילי:

"החשוד יהיה רשאי לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה"

החוק אינו מקנה אפשרות ערעור על החלטת התובע. אולם למעשה יש נוהג בפרקליטות לאפשר הגשת ערר על ההחלטה בתנאים מסוימים, כפי שיפורט בהמשך. אם גם הערר לא יתקבל, קיימת אפשרות פרוצדורלית של הגשת עתירה מנהלית — אך סיכוייה של עתירה כזו נמוכים מאוד.

שלב 1 — עיון בחומרי החקירה

כאשר המשטרה מחליטה לסגור תיק חקירה, היא אינה שולחת את חומרי החקירה לחשוד. כדי שאפשר יהיה לחלוק על עילת הסגירה, צריך קודם לעיין בחומרים. השלב הזה אמנם אינו מחייב — עקרונית אפשר להגיש בקשה גם בלי לעיין בחומרי החקירה — אולם בקשה כזו לא תהיה רצינית, והסיכוי שתידחה גבוה.

הזכות לעיין בחומרי חקירה לצורך הגשת בקשה לשינוי עילת סגירה עוגנה בפסיקת בג"ץ בעניין אברהם פריד (לא קשור לזמר — במקרה אותו שם), שם נקבע ברוב דעות שזכות העיון נגזרת מהזכות לשם טוב, וכי נקודת המוצא היא שעל המשטרה לאפשר לחשוד לעיין בתיק החקירה נגדו. נקבע כי אפשר להגביל זכות זו — אבל רק במקרה שזכות העיון עלולה לפגוע, בדרגת הסתברות גבוהה, באינטרס ציבורי חשוב.

אופן הבקשה מעוגן בהנחיה 14.8 להנחיות פרקליט המדינה: מכינים בקשה מנומקת ומגישים למשטרה. המשטרה עובדת לאט מאוד בבקשות מהסוג הזה — לפעמים לוקח חודשים עד שהיא מאתרת את התיק ומאשרת לבוא לתחנה לצלם את החומר. אך למרות שמדובר בפרוצדורה ארוכה ומתישה, בסוף מקבלים; באופן אישי, לא קרה לי שלא הצלחתי לקבל את החומרים.

לאחרונה פתח משרד המשפטים ממשק אינטרנטי לבקשות צילום חומרי חקירה בתיקים שטופלו בפרקליטות. הממשק עדיין בהרצה ואינו עובד בצורה חלקה (למשל, מדיה דיגיטלית לא עוברת דרך הממשק החדש וצריך לאסוף אותה בשיטה הישנה). יש ציפיות גבוהות מהמערכת החדשה, ונצטרך לבחון אותה לאורך זמן. להלן תמונה מתוך הממשק החדש:

שלב 2 — הכנת בקשה מנומקת

לאחר שבחנו את הראיות בתיק, מכינים בקשה מנומקת לשינוי עילת הסגירה. הבקשה צריכה להתייחס לחומר הראיות, להנחיות פרקליט המדינה ולפסיקה הרלוונטית. הכנת הבקשה היא למעשה ליבו של ההליך: היא דורשת לא רק היכרות טובה עם הנחיות פרקליט המדינה, אלא גם לימוד מעמיק של חומר הראיות והרבה חשיבה יצירתית — כיצד לחבר בין חומר הראיות להנחיות.

הנחיות פרקליט המדינה קובעות באופן כללי שצריך "לשכנע" את הפרקליט שהסיכויים שהחשוד ביצע את העבירה נמוכים. ככלי עזר, ההנחיה מציעה ליצור סולם דמיוני מ-0 עד 10 — כאשר 0 מציין זיכוי מוחלט ללא כל ספק ו-10 מציין אשמה מוחלטת ללא כל ספק — וקובעת כי יש לסגור בעילת העדר אשמה מציון 2 ומטה.

בעת הערכת הסבירות שהחשוד ביצע את העבירה, ההנחיה אינה קובעת רשימה סגורה של פרמטרים, אך מונה "גורמים מרכזיים" שאמורים להשפיע על ההחלטה. ראשית, יש לבחון את אמינות העדויות העיקריות ואת הראיות התומכות המחזקות את החשד. כמו כן, יש להתחשב ולתת משקל (שלילי) למידע מודיעיני ולראיות שאינן קבילות בבית המשפט, כגון עדויות של קרובי משפחה. ניתן גם לייחס חשיבות לתוצאות בדיקת פוליגרף שנערכה באופן מפוקח ומבוקר מטעם המשטרה. ככלל, הרשעות קודמות או תיקים סגורים לא אמורים להשפיע על החלטת עילת הסגירה — למעט מקרים יוצאי דופן, כמו הרשעות קודמות בעבירות דומות.

סעיף 19 להנחיה מציע אפשרות מעניינת, הפותחת פתח גדול לבקשות לשינוי עילת סגירה — בייחוד כשמגיש הבקשה ניחן בחוש יצירתי ובחשיבה מקורית. הסעיף מתייחס למקרים שבהם המשטרה לא מיצתה את החקירה:

"אף אם הראיות שנאספו מובילות לכאורה למסקנה שיש לסגור את התיק מחוסר ראיות ולא מהעדר אשמה, יש לשקול את האפשרות לסגור את התיק בכל זאת בעילה של העדר אשמה, אם קיימת היתכנות שאם החקירה הייתה ממוצה, היה הדבר מוביל לסגירת התיק מהעדר אשמה".

כלומר: אפילו אם משאר הראיות היה עולה שיש לסגור את התיק בעילת "חוסר ראיות", עצם העובדה שלא בוצעו פעולות חקירה שהיו יכולות להיטיב עם החשוד מובילה לכך שיש לסגור את התיק בעילת העדר אשמה. המבחן: האם אותן פעולות שלא בוצעו היו יכולות להביא לוודאות בדבר חפותו של החשוד. הדוגמה הקלאסית — החשוד טוען טענת אליבי ("באותו זמן הייתי במקום אחר"), והמשטרה סגרה את התיק בלי לבדוק את הטענה: לא בדקה את מצלמות האבטחה ולא תשאלה את העדים שלטענת החשוד היו יחד איתו במקום אחר.

דוגמה מהשטח: הבלנית שאף אחד לא שאל

חשיבה יצירתית ו"מחוץ לקופסה" יכולה להביא לשימוש פורה בסעיף זה, בייחוד במקרים של "מילה מול מילה". באחד המקרים שבהם טיפלתי, זוג דתי מיישוב קהילתי התגרש, והאישה (בעצת עורכת הדין שלה) הגישה תלונת שווא נגד בעלה, בטענה שהיה מכה אותה בקביעות עד שכל גופה היה מכוסה סימנים כחולים וחבלות באופן קבוע. החוקרים התרשמו שמדובר בתלונת שווא במסגרת הליך גירושין, וסגרו את התיק בעילת חוסר ראיות בלי יותר מדי חקירה. הבעל ביקש ממני לדאוג לשינוי עילת הסגירה. כתבתי בקשה ארוכה ומנומקת, עם הפניות רבות הן לחומר הראיות והן לנהלים, לחקיקה ולפסיקה. זו אחת הפסקאות שכתבתי באותה בקשה:

"11. כידוע נשים דתיות טובלות במקווה פעם בחודש. כחלק אינטגרלי מהטבילה הבלנית צריכה לצפות בטובלת ללא בגדים (לפעמים אף לפני הטבילה כדי לבדוק אם אין חציצה, אך לכל הפחות בזמן הטבילה עצמה). אין ספק שאישה שכל גופה מכוסה בסימנים כחולים וחבלות הוא מחזה מיוחד שלא שוכחים במהירות. ניתן היה להזמין את הבלנית של היישוב **** להעיד האם כשראתה את המתלוננת טובלת חודש בחודשו ראתה סימני חבלה המכסים את כל גופה. אם הבלנית הייתה אומרת שמעולם לא ראתה סימני חבלה ושאם הייתה רואה סימני חבלה הייתה בוודאי מדווחת על כך לוועדת המוגנות היישובית, אזי היה מתברר כי המתלוננת לא אמרה אמת ואז התיק בוודאי היה נסגר בעילת העדר אשמה. אולם לא בוצעה כל פניה לא לבלנית ולא לוועדת מוגנות, על כן המקרה עונה להגדרת 'אי מיצוי החקירה'."

כמובן, טענה זו לא הייתה הטענה היחידה — ואפילו לא טענה מרכזית — באותה בקשה. אך הדוגמה ממחישה כיצד אפשר, ביצירתיות, לחבר בין מה שיש בחומרי החקירה (או במקרה שלנו: מה שאין בהם) לבין הנחיות פרקליט המדינה. בסופו של דבר הבקשה התקבלה, ועילת סגירת התיק שונתה ל"העדר אשמה".

שלב 3 — הגשת הבקשה ודחיפת הטיפול

את הבקשה מגישים לגורם שהודיע על סגירת התיק. כמו בבקשה לקבלת חומרי החקירה, יש כאן הרבה עבודה מתישה מול הבירוקרטיה: לשלוח בפקס, להתקשר לוודא שהתקבל; יש תחנות משטרה שלא עונות אף פעם, וגם כשמשאירים הודעה ביומן ומבקשים שהחוקר יחזור — אף אחד לא חוזר. אז צריך להגיע פיזית לשאול אם קיבלו ואיך מתקדם, לחזור אחרי שבועיים ולשאול שוב, וכך שוב ושוב עד שמתקבלת החלטה. ההליך יכול לקחת כמה חודשים טובים — צריך להצטייד בסבלנות ובאורך רוח.

לאחרונה פתחה המשטרה הליך הגשה מקוון. ההליך עדיין בתהליכי השקה; להתרשמותי מדובר בממשק מסורבל ולא נוח, אבל ייתכן שישתפר בהמשך.

שלב 4 (אופציונלי) — הגשת ערר

אם הגורם שסגר את התיק השתכנע — החשוד (באמצעות עורך דינו) יקבל הודעה על שינוי עילת הסגירה. אם הוחלט שלא לשנות את העילה, מבחינת החוק היבש אין הליך ערר; אולם יש נוהג במשטרה ובפרקליטות לאפשר הגשת ערר תוך 60 ימים. הערר נדון במחלקת העררים בפרקליטות המדינה, אך אי אפשר להגיש אליה ישירות: שולחים את הערר לגוף הסוגר, והוא מעביר אותו למחלקת העררים יחד עם התייחסותו.

במחלקת העררים בוחנים את התיק, כותבים חוות דעת ומעבירים לגורם מכריע. הגורם המכריע תלוי בגורם הסוגר: אם הגורם הסוגר במשטרה — הגורם המכריע יהיה קצין משטרה בכיר; אם בפרקליטות או במח"ש — המשנה לפרקליט המדינה. אם הערר לא התקבל, אפשר עקרונית להגיש עתירה מנהלית — אך הסיכויים לכך נמוכים מאוד, כמעט אפסיים.

מה הסיכוי לשנות עילת סגירה?

כל תיק הוא עולם ומלואו — הכול תלוי בראיות, בגורם הסוגר ובאיכות הבקשה. המשטרה והפרקליטות אינן מפרסמות נתונים על שינויי עילות סגירה בהליך של בקשה, כך שאין סטטיסטיקות מסודרות. מניסיוני, אחוזי ההצלחה בהליך של בקשה גבוהים מעט מאשר בהליך של ערר — אם כי בהליך של בקשה קיימת תופעה של דחייה בלי שהבקשה נקראה עד סופה, תופעה שקיימת פחות בהליך של ערר.

לעניין אחוזי ההצלחה בעררים יש קצת יותר נתונים — מבקר המדינה קיבל מהמשטרה את הנתונים הבאים:

מהנתונים שמפרסמת פרקליטות המדינה בדוחותיה השנתיים עולה כי למרות המספרים הנמוכים, יש שיפור משמעותי עם השנים: בשנת 2018 התקבלו רק 6.8% מהבקשות לשינוי עילת סגירה; בשנת 2020 — כבר 24%; והמגמה נמשכה, עד ש-39% מהבקשות התקבלו בשנת 2022.

הדרך השנייה: בקשת ביטול רישום

ישנם שני מסלולים לביטול רישום משטרתי: מסלול אוטומטי, ומסלול התלוי בשיקול דעת המשטרה בהתאם לבקשת החשוד.

המסלול האוטומטי

ביטול אוטומטי מותנה בשני תנאים: דרגת חומרת העבירה והזמן שעבר (לעניין זה יש הבדל בין חשוד קטין לחשוד בגיר). התנאי הקבוע לכולם הוא שאין מדובר בעבירת פשע. לעניין הזמן, סעיף 33(ג) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019, קובע:

"פרט רישום משטרתי שעניינו תיק סגור, בעבירה שאינה פשע, יבוטל בתום שבע שנים מיום האירוע, ולעניין קטינים – בתום חמש שנים מיום האירוע"

אולם המועד וחומרת העבירה אינם סוף פסוק: השר אבי דיכטר, בתקופתו כשר לביטחון פנים, התקין תקנות המאפשרות לראש אח"ם (או לקצין משטרה בדרגת סגן-ניצב ומעלה שהוא הסמיך) שלא למחוק את הרישום באופן אוטומטי אם יש פרטי רישום נוספים (אפילו פרטים שנמחקו, אם נמחקו בשנים האחרונות), או אם מדובר בעבירה מתוך רשימה ארוכה של עבירות המנויות בסעיפים 7(3)(א)–(יד) לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), התשס"ט-2009.

מסלול הבקשה

ראש אח"ם, או קצין משטרה בדרגת סגן-ניצב ומעלה שהוא הסמיך, רשאי לבטל רישום מרישומי המשטרה על פי אמות המידה המפורטות בסעיפים 3–5 לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), התשס"ט-2009. התקנות קובעות תנאי סף ומבחנים לשיקול הדעת.

תנאי הסף הוא פרק זמן מינימלי, המחושב לפי דרגת חומרת העבירה וגיל החשוד:

לעניין שיקול הדעת, תקנה 5 קובעת שישה מבחני עזר שיש לשקול בהחלטה על ביטול רישום:

השיקול הראשון — חומרת סעיף העבירה המיוחסת לחשוד. עבירות חמורות נוטות להותיר רישומים לתקופות ארוכות יותר, בעוד עבירות קלות עשויות להוביל לביטול מהיר יותר.

השיקול השני — חומרת הפגיעה הנטענת באדם. אם העבירה המיוחסת כוללת פגיעה משמעותית באדם אחר, ייתכן שהרישום יישמר זמן ארוך יותר. חשוב לציין שאין תמיד קשר בין חומרת העבירה לחומרת הפגיעה: לדוגמה, תלמיד שמסנוור עם מראה את המורה כדי שלא יוכל להשגיח שהתלמידים לא מעתיקים בבחינה — עובר עבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א לחוק העונשין, שהעונש המרבי עליה עד 5 שנות מאסר. לעומתו, תלמיד שיתקוף את חברו, יגרום לו חבלה של ממש וגם טראומה נפשית — יעבור "רק" עבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, שהעונש המרבי עליה עד 3 שנות מאסר. אף שסיווג החומרה מדרג את סנוור המורה כעבירה חמורה יותר, הפגיעה באדם במקרה החבלה חמורה יותר.

השיקול השלישי — היקף הפגיעה המיוחסת ברכוש: סוג הרכוש, ערכו, והאם מדובר ברכוש פרטי או ציבורי. נזק לרכוש ציבורי או לרכוש בעל ערך רב עשוי להוביל לשמירת הרישום זמן ארוך יותר — למשל, נזק לפסל או למתקן עירוני ייחשב חמור יותר מנזק לרכוש פרטי בעל ערך נמוך.

השיקול הרביעי — קיומם של רישומים נוספים על שמו של האדם, תכיפותם ונסיבותיהם. אדם עם ריבוי רישומים עשוי להתמודד עם קושי גדול יותר בביטול רישום נוסף, במיוחד אם הרישומים מצביעים על דפוס עברייני מתמשך.

השיקול החמישי — ביטולים קודמים של רישומים משטרתיים. מי שכבר נהנה מביטול רישומים בעבר — הדבר עשוי להקשות על מחיקות עתידיות.

השיקול השישי — נסיבותיו האישיות של האדם שהרישום נוגע לו: גיל, מצב בריאותי, מצב משפחתי ומצב כלכלי.

חשוב לציין: אין די בטענות בעלמא לעניין השיקולים. תקנה 3 מורה כי הבקשה צריכה להיות מגובה במסמכים — רלוונטי בעיקר לשיקול השישי, שכן מדובר במידע שאינו ידוע למשטרה, וחשוב להביא הוכחות למצבו האישי המיוחד של המבקש. על כן יש להתייחס להגשת הבקשה במלוא הרצינות, לנסח אותה בקפידה ולצרף מסמכים וראיות.

ערר על החלטת הקצין

אם הקצין החליט לבטל את פרט הרישום — החשוד (באמצעות עורך דינו) יקבל על כך מכתב. אם החליט שלא לבטל, מבחינת החוק היבש אין הליך ערר; אולם יש נוהג במשטרה לאפשר הגשת ערר, בדרך של פנייה חדשה לקצין שדחה את הבקשה — והוא יעביר את הערר להחלטת ראש האגף לחקירות ולמודיעין במשטרת ישראל.

סיכויי הצלחה

לבקשת מבקר המדינה, משטרת ישראל חשפה את הנתונים על ביטול פרטי רישום:

נתוני משטרת ישראל לשנים 2020-2019 מספקים תובנות חשובות: בעוד שהרוב המוחלט של ביטולי הרישום מתרחש במסלול האוטומטי, הסיכויים בבקשה יזומה מורכבים יותר. כשני שלישים מהבקשות נדחות על הסף — אך מי שעובר משוכה זו, סיכוייו משתפרים משמעותית: בשנת 2020, מחצית מהבקשות שעמדו בתנאי הסף אושרו. הליך הערר, לעומת זאת, מציג סיכויי הצלחה נמוכים יותר — פחות מ-15% מהעררים התקבלו. הנתונים מדגישים את חשיבות ההכנה היסודית של הבקשה הראשונית, שכן היא ההזדמנות המשמעותית ביותר להצלחה בהליך.

סיכום

במאמר זה סקרתי את שתי הדרכים למחיקת רישום משטרתי: שינוי עילת הסגירה וביטול הרישום. לכל דרך הפרוצדורה שלה, היתרונות והחסרונות. מומלץ להיוועץ בעורך דין המנוסה בהליכים אלו כדי לבחור את המסלול המתאים.

עו"ד רוני מרטן — עורך דין ליטיגציה, פרקליט לשעבר בפרקליטות מחוז דרום ומרצה בפקולטה למשפטים. מלווה הליכי שינוי עילת סגירה וביטול רישום, כולל עררים.

המאמר נועד לידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני.